בגרמניה הנאצית בתי הספר פעלו במסגרת של יום לימודים ארוך. או כאלה שהיו לחלוטין בתנאי פנימייה. לצד התכנים שבהם הלעיטו אותם, הם גם עברו אימוני כושר מפרכים. אחרי הלימודים, וכבר מגיל שש, הם נשלחו לתנועות הנוער ההיטלראיות או לפעילות מפלגתית. הם חזרו הביתה בלילה, מותשים. הרעיון היה לא להשאיר להם אפילו דקה אחת של פנאי.
סדר יום צבאי לחלוטין שמתחיל בשש בבוקר ומסתיים בעשר בלילה — לימודים, אימונים, מסדרים וניקיונות. רבע שעה הפסקה בבוקר ובערב, חצי שעה בצהריים.
והכל על השעון. אין "לא סיימתי". מבחינת היטלר זה היה בית היוצר של הגזע הארי המתחדש, עתיד האומה. הם עברו אימונים של סיירת מטכ"ל. טיפוסים, רכיבה, היאבקות. הביתה יוצאים פעמיים בשנה, לחופשה של 48 שעות.
ציטוט מפי היטלר "ילדך כבר שייך לנו. ואתה? תחלוף מן העולם. ילדיך שייכים למחנה חדש ותוך זמן קצר לא ידעו דבר מלבד חברה חדשה זו".
זה משפט המפתח של החינוך הנאצי. את, האמא, רק כלי קיבול. את הבאת את הילד הזה לעולם. עכשיו הוא שלנו.
 

איך פותרים סיכסוכי עמים?
פשוט מאוד.
מסתכלים על אוכלוסיות.
לכל עם ולכל אוכולוסייה שונה יש את הזכות למדינה ואם יצירת מדינה מהווה סכנה ביטחונית יש לפחות לתת אוטונומיה.
לפעמים גם יש צורך בהעברת אוכלוסיות אם האוכלוסיות מעורבבות מידי. דבר שכבר נעשה בעבר מספר פעמים. למשל פקיסטן-הודו.
איך קובעים שאדם מסויים יש לו זכות לגור במקום מסויים? אם הוא נולד שם וחי כל חייו שם.
מסיבה זאת יש לפרק מדינות דו לאומיות ורב לאומיות.
למשל את סין יש לפרק על פי מספר העמים שבה (המיעוטים שבה).
את מדינות אפריקה יש לפרק למספר העמים שחיים באפריקה.
וכך גם ביתר המקומות בעולם.
בניגריה יש 3 עמים.
בבורמה יש עם חסר מדינה (The Mon).
הפיליפינים מורכבים מ-3 עמים שונים.
לפי עיקרון שאדם נולד וחי במקום - לא ניתן לומר שהלבנים בדרום אפריקה, אוסטרליה או ישראל הם פולשים.
לעומת זאת סינים שהובאו לטיבט אך לא נולדו בה צריכים לחזור לסין.
כפי שאמרתי לכל עם מגיע מדינה. וכאשר יש בעיות ביטחון אפשר להסתפק באוטונומיה.
מהסיבה הזאת יש לתת לפלסטינים אוטונומיה כולל מזרח ירושלים. ועל המתנחלים בחברון לצאת משם.
יש גם לעודד את "ערביי ישראל" לעבור לשטחים. ומתנחלים שנמצאים עמוק בתוך השטח הערבי יש להעביר לאיזורים שהיהודים הם הרוב למשל לשטח אריאל.

 

זרע האהבה

אהבה

חמדנות

הפלות

גניבת זמן