ומהו האדם אם לא חלומותיו, חלומותיו שעושות אותו יותר מרק חיה, כי גם החיות אוכלות וישנות ומזדווגות, גם הן מתייגעות כדי להתקיים, גם הן נכרכות בדאגה אחר צאצאיהן להעניק להן הגנה ומחסה.
ואין אני מדבר על החלומות שהחיות חוות גם, איני מדבר על חזיונות הלילה כאשר אנו לא בהכרה, מדבר אני על אותם תוספות לחיינו בצורת סרטים וספרים, שתמיד היו איתנו בצורות אחרות, כי הרי גם פעם במקום הסרט היתה הצגה ובמקום הספר היה מספר הסיפורים, המשורר והנגן.
וגם בזמנים רחוקים כאשר בני האדם חיו בשבטים קהילתיים, לאחר היום המתיש החם והמיוזע לאורו של השמש לאחר שהנשים חזרו מבארות המים, מאיסוף אגוזים וחפירת שורשים מזינים, לאחר שהגברים היו חוזרים מעוד מסע צייד מוצלח או ביש מזל, תמיד בערב כולם התאספו ליד המדורה, התיישבו ליד האוכל לאורו החיוור של הירח וקולות הטבע המאיימים מתוך העלטה נשמעים במרחק, תמיד היו מקשיבים הם לעוד סיפור מלווה בנגינה לעיתים בריקוד בתוספת מחיאות כפיים רקיעות רגליים ורשרושי המחרוזות אותם היו הם עוטים על גופם.
כי לולא אותם חלומות וסיפורי דימיון מהו האדם לעומת היצורים שמסביבו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.