שמי נצר שמיר, בן 69, חקלאי מזה 30 שנה ממושב בנגב המערבי. בשנה האחרונה הממסד החרדי החליט כי על כל פרדס מניב יש לשים משגיח כשרות אישי. אבל לא אחד אלא שלושה!
בבית האריזה של המושב שלנו יושבים מאז תחילת העונה 3 משגיחים, כל אחד במכונית הממוזגת שלו... ותפקידם - לשים חותמת על הפרי הנקטף - חותמת כשרות של העדה החרדית... והמשכורת שלהם מגיעה כמובן מכיסם של החקלאים.
לצערי לא די בכך, כי בחודש האחרון החליטו אותם משגיחים כי פרדס הלימונים אותו שתלתי לפני כיותר משלוש שנים, הוא כולו עורלה, ופסלו לי במחי יד כ 10 טון של לימון.
העניין הוא שאני מחזיק ברשותי היתר מהרבנות הראשית כי הפרי כשר. מסתבר שלחרדים זה לא מספיק.
וכך בכל יום אני "זוכה" לראות אותם מגיעים אל בית האריזה שלנו' יושבים ברכב כל היום, ומחכים לסיום המיון כדי להחתים את החותמת של הרבנות החרדית.
עזות המצח והחוצפה אליה הגיע הציבור הזה, בשמו של אלוהים, אותו הם מביישים (כי אתם ואני יודעים שאין להם מונופול על היהדות) עוברת כל פעם גבול חדש, ואנחנו כאן פשוט אובדי עצות.
האמת אני מיואש, כי ככל שעוברות השנים המצב רק מחמיר. ואין מי ששומע ואין מי שיכול לעצור את זה. וראש הממשלה שלי בסוף, בוחר בהם ולא בי. איך אמרתם? "הכל הפוך!"
זהו, הלוואי ותקראו את המכתב הזה. בקשתי היא שמישהו יבוא לראות במו עיניו את מה שאני רואה כל יום. שמישהו ישים לזה סוף. אם לא נעצור אותם, בעוד מספר שנים, יהיו פקחים על כל שכונה, על כל קיבוץ ומושב ועל כל גן ילדים בית ספר ומועדון נוער.
חייבים לעצור את ההשתלטות הזו. נמאס לי להיות פראייר! מצידי שלא ילכו לצבא. רק שילכו לעבוד - אולי יבינו מה זה להוציא לחם מהארץ. שייצאו לפרנס את משפחתם, במקום לפקח עליי, אני יודע לייצר פירות גם בלעדיהם.
בבית האריזה של המושב שלנו יושבים מאז תחילת העונה 3 משגיחים, כל אחד במכונית הממוזגת שלו... ותפקידם - לשים חותמת על הפרי הנקטף - חותמת כשרות של העדה החרדית... והמשכורת שלהם מגיעה כמובן מכיסם של החקלאים.
לצערי לא די בכך, כי בחודש האחרון החליטו אותם משגיחים כי פרדס הלימונים אותו שתלתי לפני כיותר משלוש שנים, הוא כולו עורלה, ופסלו לי במחי יד כ 10 טון של לימון.
העניין הוא שאני מחזיק ברשותי היתר מהרבנות הראשית כי הפרי כשר. מסתבר שלחרדים זה לא מספיק.
וכך בכל יום אני "זוכה" לראות אותם מגיעים אל בית האריזה שלנו' יושבים ברכב כל היום, ומחכים לסיום המיון כדי להחתים את החותמת של הרבנות החרדית.
עזות המצח והחוצפה אליה הגיע הציבור הזה, בשמו של אלוהים, אותו הם מביישים (כי אתם ואני יודעים שאין להם מונופול על היהדות) עוברת כל פעם גבול חדש, ואנחנו כאן פשוט אובדי עצות.
האמת אני מיואש, כי ככל שעוברות השנים המצב רק מחמיר. ואין מי ששומע ואין מי שיכול לעצור את זה. וראש הממשלה שלי בסוף, בוחר בהם ולא בי. איך אמרתם? "הכל הפוך!"
זהו, הלוואי ותקראו את המכתב הזה. בקשתי היא שמישהו יבוא לראות במו עיניו את מה שאני רואה כל יום. שמישהו ישים לזה סוף. אם לא נעצור אותם, בעוד מספר שנים, יהיו פקחים על כל שכונה, על כל קיבוץ ומושב ועל כל גן ילדים בית ספר ומועדון נוער.
חייבים לעצור את ההשתלטות הזו. נמאס לי להיות פראייר! מצידי שלא ילכו לצבא. רק שילכו לעבוד - אולי יבינו מה זה להוציא לחם מהארץ. שייצאו לפרנס את משפחתם, במקום לפקח עליי, אני יודע לייצר פירות גם בלעדיהם.
נצר שמיר, מושב שדה ניצן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.