כאשר הייתי בן 13 הייתי הולך ללמוד בחדר האחורי של בית הכנסת אחרי בית הספר.
הרב שהיה צעיר ברוב המקרים היה מלמד קצת ענייני דת, היו שם עוד בערך 10 תלמידים דתיים מהשכונה.
אני גדלתי בשכונה חילונית לגמרי ולמשפחה חילונית לגמרי.
שנה בערך למדתי בחדר הזה, מה שגרם לי לעזוב בסופו של דבר הוא שעל כל קושיה קשה ששאלתי את הרב הצעיר הוא היה אומר לי שהוא צריך לשאול את הרב שלו. אך תשובה לא קיבלתי.
לאחר השיעור הרב היה נוהג לקחת אותנו לחנות הממתקים הקרובה ולקנות לנו ממתקים בבחינת - "מתוך שלא לשמה בא לשמה".
בכל מקרה בבני ברק היתה תחרות ארצית של כל הילדים "תלמידים חכמים" על ברכות הנהנין, כל שכונה ברחבי הארץ שלחה את התלמידים שהיו הכי בקיאים בברכות הנהנין.
מתוך 10 הילדים בשכונה החילונית שלי אני נבחרתי.
הלכנו אני, הרב, ועוד כמה ילדים שלמדו מהחדר לבני ברק.
זה היה אולם גדול של מאות אם לא אלפי חרדים.
על הבמה ישבו כ-60 ילדים חרדים ודתיים.
אני הייתי הילד החילוני היחיד שם אתם על הבמה.
והיתה תחרות של שאלות בקיאות על ברכות הנהנין.
היו כמה סיבובי שאלות ובסופו של דבר מתוך 50-60 תלמידי חכמים אני קיבלתי את המקום ה-4.
בתור ילד חילוני חשתי גאווה והשתוממות על כך שאני ילד חילוני לגמרי גבר על רוב ילדי החרדים והדתיים.
ואני שאלתי את הרב בעניין זה.
הרב שחש בנימת הגאווה שלי ניסה להעמיד אותי במקומי, הוא אמר "כולם לומדים הרבה דברים, אבל אתה רק התרכזת בברכות הנהנין".
זה הסיפור של דוד שפירא שלמד בבית הכנסת.
הרב שהיה צעיר ברוב המקרים היה מלמד קצת ענייני דת, היו שם עוד בערך 10 תלמידים דתיים מהשכונה.
אני גדלתי בשכונה חילונית לגמרי ולמשפחה חילונית לגמרי.
שנה בערך למדתי בחדר הזה, מה שגרם לי לעזוב בסופו של דבר הוא שעל כל קושיה קשה ששאלתי את הרב הצעיר הוא היה אומר לי שהוא צריך לשאול את הרב שלו. אך תשובה לא קיבלתי.
לאחר השיעור הרב היה נוהג לקחת אותנו לחנות הממתקים הקרובה ולקנות לנו ממתקים בבחינת - "מתוך שלא לשמה בא לשמה".
בכל מקרה בבני ברק היתה תחרות ארצית של כל הילדים "תלמידים חכמים" על ברכות הנהנין, כל שכונה ברחבי הארץ שלחה את התלמידים שהיו הכי בקיאים בברכות הנהנין.
מתוך 10 הילדים בשכונה החילונית שלי אני נבחרתי.
הלכנו אני, הרב, ועוד כמה ילדים שלמדו מהחדר לבני ברק.
זה היה אולם גדול של מאות אם לא אלפי חרדים.
על הבמה ישבו כ-60 ילדים חרדים ודתיים.
אני הייתי הילד החילוני היחיד שם אתם על הבמה.
והיתה תחרות של שאלות בקיאות על ברכות הנהנין.
היו כמה סיבובי שאלות ובסופו של דבר מתוך 50-60 תלמידי חכמים אני קיבלתי את המקום ה-4.
בתור ילד חילוני חשתי גאווה והשתוממות על כך שאני ילד חילוני לגמרי גבר על רוב ילדי החרדים והדתיים.
ואני שאלתי את הרב בעניין זה.
הרב שחש בנימת הגאווה שלי ניסה להעמיד אותי במקומי, הוא אמר "כולם לומדים הרבה דברים, אבל אתה רק התרכזת בברכות הנהנין".
זה הסיפור של דוד שפירא שלמד בבית הכנסת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.