פעם אחרי שהציידים היו חוזרים מיום מעייף והדייגים מלילה מעייף, והנשים מליקוט שורשים ופטריות מעייף הם כולם היו יושבים ליד המדורה ואוכלים את האוכל להנאתם בזמן שכולם מקשיבים לסיפורי השבט, על מיתולוגיות ועל גיבורים עתיקים, הם כולם הכירו את אותם הסיפורים, סבא ונכד, בעל ואישה, כולם הכירו את אותם הסיפורים ולכן היה מכנה משותף, הם היו יכולים לתקשר אחד עם השני על אותו בסיס תרבותי.
מאוחר יותר בתקופה החקלאית ובניית הערים ליהודים היה את התנ"ך ליוונים את האיליאדה ולנוצרים את הברית החדשה. והיה מכנה משותף, משהו שכולם מכירים.
היום זה כבר לא ככה, הצעירים מקשיבים למוזיקה חדשה ורואים סרטים חדשים, ואין תקשורת בין ילדים להוריהם, אפילו בין הילדים עצמם אין תקשורת כי כל אחד רואה סרט אחר, שומע מוזיקה אחרת וקורא משהו אחר, אין שום דבר משותף, בסופו של דבר אינסוף האפשרויות והבחירות יצרו מציאות של נתק.
