תובנות קצרות

תובנות קצרות שעלו מתוך השטח והממצאים בלחימה שלנו בחאן יונס. אני בכוונה לא לוקח את ההגיונות הללו למסקנה סופית, אלא מנסה לתת קצת שטח, קצת נתונים, והקורא הנבון יקח זאת לאן שהוא רוצה.

1. תסתכלו על המפה שבתמונה. מפה שנמצאת בכל כיתה בבית ספר וברבים מהבתים בחאן יונס. מפת ארץ ישראל. כולה. בלי הבדל בין יהודה ושומרון ורצועת עזה לבין שאר הארץ. זאת השאיפה שלהם. לא כסף, לא עוד רצועת התיישבות קטנה. הכל. לכאורה אין כאן חידוש. אבל כדאי להפנים עוד משהו. אותה מפה בדיוק נמצאת גם בכל בית ערבי וכל בית ספר ביהודה ושומרון. בציבוריות הישראלית- גבולות 67 הם נושא מחלוקת עיקרי. אבל בציבור הערבי ביהודה שומרון ועזה אין שום משמעות לגבולות 67. זה לא הדיון אצלם. הם תמיד ב 48. מבחינתם שם היה הגירוש הגדול והם רוצים לחזור להכל. בלעדינו. אצלנו רושמים ספרים ודיונים על מלכוד 67 כאילו זו שנת האפס ולא מבינים שזה דיון פנים ישראלי. מבחינת ערביי שכם וחאן יונס אין שום הבדל בין אלון מורה לתל אביב ואשקלון. תושבי תל אביב יושבים על אדמות הכפר שייח מוניס ותושבי אשקלון על אדמות העיירה מג'דל. אגב, תרגמנו את השמות במפה שאני מחזיק. אין שם ולו שם של יישוב יהודי אחד. לא פתח תקווה לא נתניה ולא עפולה. הם רוצים למחוק את הכל. על זה מתחנך כל ילד בעזה וביהודה ושומרון מגיל אפס.

2. עכשיו תסתכלו על מפת מדינת ישראל העברית שיש לכם בבית. תהיתם פעם איך זה שבגליל ובמשולש יש המון כפרים ערביים ואילו בכל הקו שמראשון לציון ודרומה אין ולו כפר ערבי אחד עד הנגב? זה לא במקרה. ערביי מישור החוף שמדרום ליפו ברחו וגורשו במבצעים של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות. לאן הם גורשו? לעזה. רוב תושבי הרצועה הם צאצאי פליטי 48. האדמות שהם מתגעגעים אליהם הם אדמות מישור החוף. אותו דבר על מחנות הפליטים של יהודה ושומרון שגורשו מהשרון ומעמק יזרעאל. שוב, נא לשנן: המחלוקת הערבית לא סופרת את גבולות 67. גם כשאהוד ברק הציע ליאסר עראפת 97% מגבולות 67 זה לא עניין אותו. זה תמיד גבולות 48. זה תמיד ארץ ישראל כולה.

3. יש דבר אחד שמופיע בכל בית בעזה הרבה יותר ממפת ארץ ישראל השלמה. משהו שנמצא בכל בית לפחות שלוש ארבע פעמים: תמונה של מסגד אל אקצה. אני מודה שנדהמתי עד כמה הסמל הזה חזק אצלם (הם קוראים לכל מתחם המסגדים אל אקצא, גם לכיפת הכסף וגם לכיפת הזהב). נכנסנו לעשרות בתים בחאן יונס ואין בית שאין בו תמונה גדולה של מסגד אל אקצה. ולא רק תמונות. כל מחברת ממותגת באל אקצה. מזכרות עם הסמל של אל אקצה. גם במפה שאתם רואים אותי מחזיק יש את אל אקצה. זה הימם אותי. הם יודעים כל כך טוב עבור מה הם נלחמים. ממש לא רק אדמות ושטח. הם נלחמים על ירושלים, על הר הבית. אנחנו רוצים לספר לעצמנו שזה לא סכסכוך דתי ולנסות לשים אותו בקונוטציות מערביות של שטח, כסף, כבוד. אבל אתם מוזמנים לבקר איתי בבתים בחאן יונס ולהבין שהם יודעים טוב טוב עבור מה הם נלחמים. ירושלים והר הבית. לא פחות.

4. חאן יונס עיר יפהיפה. בלי גרם של ציניות. רוב מוחלט של שטח העיר, כ 70 אחוזים, נמצאת בשטחים פתוחים ומרווחים, עם בתים יפים בתוך חולות זהובים, מטעי זיתים ותמרים בכל מקום וים תכול שניבט באופק הקרוב. אחרי שנרגעו הקרבות אצלנו ונכנסנו לבית עם נוף, אמרתי לחברה שבעידן אחר חד משמעית הייתי לוקח פה כמה לילות של אייר בי אנד בי. נוף חצי מצרי חצי סיני, עם חומוס פול נהדר וים מטריף באופק. גן עדן. ואז אתה שואל את עצמך, איך, איך למען השם הפכתם את גן העדן הזה לגיהנם עלי אדמות. הכל הציעו לכם כדי שתהיה פה עיר יפהיפה ומשגשגת במקום בו הים התיכון הופך למדבר חולות קסום. כל תקציב בעולם היה זורם אליכם, ותראו את המחראה שעשיתם מהמקום הזה.

5. בכללי, האורינטציה המצרית ניכרת פה מאוד. גם באוכל- אין פה בית בלי כמויות בלתי נתפסות של פול, המאכל הלאומי המצרי (ובכך זה שונה מאוד מיו"ש). גם בנוף, גם באדריכלות וקצת בניב המקומי. התרבות המצרית נוכחת פה מאוד.

6. כמעט אין בית שהיינו בו שלא מצאנו בו נשק, מטענים, אפודים, חומר של החמאס או הג'יהאד, או חומר צבאי אחר. כמעט כל בית הוא חלק מהמערך הצבאי. אנחנו משלים את עצמנו שיש איזה גוף שבא מהחלל שקוראים לו "חמאס" והוא השתלט על תושבי עזה התמימים. ההיפך הוא הנכון. חמאס צמח מקרבה של עזה. חלק אולי לא תומכים בחמאס כארגון, אלא בג'יאהד האיסלאמי או ארגון אחר, אבל המהות אותה מהות והשאיפה אותה שאיפה. לא חייזרים אלימים השתלטו על תושבי עזה. תושבי עזה הם אלו שמהם נוצרו ונולדו אותם חייזרים מרושעים.