בית המשפט הבינלאומי לצדק

כותב פרופ' יוג'ין קנטרוביץ':

מחר בבית המשפט הבינלאומי לצדק, לא רק ישראל תעמוד למשפט. כל דמוקרטיה מערבית תישפט במשתמע – והמסקנות יכולות להיות שארצות הברית חטאה ברצח עם בעצם בכל קונפליקט שבו נלחמה.

הקובלנה של דרום אפריקה המאשימה את ישראל ברצח עם בעצם מבקשת להפוך את מלחמת המגן ללא חוקית.

היא מלווה בציטוטים פרובוקטיביים מאישים ישראלים זועמים (רובם לא מרכזיים). האם החוק הבינלאומי מכתיב את האופן שבו ראוי לדבר אחרי טבח ברברי על בני ארצך? עיינתי באיך מנהיגים מערביים אחרים עשו זאת וציטטתי אותם באופן דומה לזה שבו הקובלנה של דרום אפריקה עשתה זאת.

דרום אפריקה מצטטת את ההערה של נתניהו שהמלחמה היא "מאבק בין בני האור לבני החושך". זה לא כל כך שונה מקריאתו של רוזוולט ב 1941 (אחרי פרל הרבור) ל"ניצחון של כוחות הצדק והמוסר על כוחות הפראות והברבריות".

ישנה גם קריאתו של הנשיא אובמה "לחסל את הסרטן" – ביחס לדאעש.

אדמירל הלסי (1942): "עד שנגמור איתם, יפנית ידברו רק בגהינום".

הגנרל פאטון: "כדי לכבוש עלינו לחסל את אוייבינו. עלינו להרוג בהם באורח הרסני".

ציר בית הנבחרים הפדרלי קליי היגינס (על האיסלמיסטים): "אפילו אגורה אחת מהאוצר האמריקאי לא צריכה להינתן לאיזו מדינה שהיא המטפחת את החיות עובדות האלילים האלה. יש להרוג את כולם".

סגן מזכיר ההגנה, ריצ'רד ארמיטאג' (אחרי 9/11): "הפציצו אותם כך שיחזרו לתקופת האבן".

הארי קאניגהם: "אין דבר כזה אזרחים ביפן".

יכולתי להמשיך, אבל זה מספיק כדי להדגים את רוח הדברים. אנשי ציבור ישראלים, גם אם הם בוטים בצורה חסרת זהירות, נראים מעניינים רק אם לא שמעתם קודם מעולם איך אנשים מדברים על אוייביהם בזמן מלחמה.