פינוי

פינוי.

בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס ניצחו האתונאים את צבאו של דריווש הפרסי ניצחון מוחץ בקרב מרתון. האתונאים היו שיכורים מניצחון, אבל למרות כל הניסיונות שלהם להדחיק את האמת, הם ידעו - יום אחד הפרסים יחזרו לסיבוב שני. לאחר מות דריווש ועלייתו לשלטון של בנו קסרקסס, הגיעו ליוון שמועות על הצבא האדיר שמתאסף במזרח. לכן, הערים היווניות השונות התאספו בשנת 481 לפנה"ס והחליטו להתאחד ולצאת למלחמה. כמקובל, האתונאים הלכו אל נביאת אפולו כדי שתנבא להם את תוצאות המלחמה, ולמרות שלא באמת ציפו לקרב קליל מול הפרסים, הופתעו ממה שהיה לה להגיד:

"אוי, אומללים, מדוע הנכם יושבים? נוסו אל קצוות הארץ, נטשו את בתיכם ואת גבעות עירכם! הכל יושמד ע"י אַרֵס (אל המלחמה). גם מגדלים רבים אחרים יהרוס ולא רק את מגדלכם, מקדשים רבים ימסור לאש האוכלת, העומדים גם עתה שטופי זיעה רועדים מפחד. אנא, צאו מן המקדש והכינו נפשכם לרעות", "אתנה אינה יכולה לפייס את זאוס יושב האולימפוס, אבל אומר לכם: אמנם יכבשו הגבולות הקדושים, אך זאוס מרחיק הראות נותן לאתונה חומות-עץ, שרק הן לא יחרבו ויושיעו אתכם ואת ילדיכם."

אפשר רק לדמיין את ההיסטריה שאחזה באתונה - לשמוע נבואת זעם שכזו ערב היציאה למלחמה הייתה המקבילה שלהם למשדר חדשות מראש אמ"ן שמודיע על כיבוש חיפה בידי חיזבאללה. אבל מבעד להיסטריה, אדם אחד שמר על קור רוח. תמיסטוקלס, שהיה אחראי לשקם את הצי האתונאי לאחר קרב מרתון, טען שאותן "חומות עץ" שהנביאה הזכירה היו למעשה אוניות המלחמה האתונאיות. בניגוד למתנגדיו, שחשבו שהכוונה היא לחומות הפיזיות של אתונה, תמיסטוקלס הכריז שהדרך היחידה לשרוד את הקרב מול הפרסים הוא להעלות את כל תושבי אתונה על ספינות ולהמלט.

אתם מבינים, בעיני היוונים, עיר לא הייתה אוסף הבניינים שהרכיב אותה פיזית, אלא גוף התושבים - האזרחים שאיכלסו את אותם המבנים. וכך, ב-480 לפנה"ס, לאחר שהספרטנים של ליאונידס עיכבו את הפרסים בתרמופילאי, הפרסים הגיעו לאתונה ומצאו אותה ריקה מאדם. הם שרפו את כל הבניינים, כמובן, אבל העיר עצמה - התושבים שלה, כלומר - צפו משם בביטחה על גבי הספינות של אתונה, חומות העץ האמיתיות שלה. וכך, אתונה שרדה להלחם עוד יום.

הם עלו על ספינות למטרת פינוי, היעד היה סאלמיס, אי קרוב מאוד לאתונה, שם הנשים והילדים המתינו, בזמן שהגברים בעלי היכולת להילחם יצאו לקרב.