נקמה.
איומה.
נקמה בת אלף שנים.
לא נותן עצות לממשלה. לא משפיע על דעת קהל. אבל רואה ושומע דיונים אוויליים מסביב לנקודה, וכל מיני הבחנות, ששייכים כולם לעולם הישן. שבו חשבנו שלעולם לא עוד ושבזה שהקמנו מדינה עם צבא חזק מראות השואה לא יחזרו אלינו. מה שאירע ביום הנורא כבר מתקהה. כי לא נתפס. הכל חוזר למגירות הישנות. לפרדיגמות הדמים המשומשות. ולכן חייב להדהד גם קול קטן, חסר תפוצה ולא נחשב.
מתעלמים, מדחיקים או פשוט לא מודעים. לא יודעים. ולא מבינים. לא מבינים. פשוט לא מבינים.
גם אני חס על נפשי מלצפות בסרטוני זוועה (תמונות, מוחית, מייצרות יותר נזק מטקסט או סאונד). ובהתחלה גם נמנעתי מתיאורים. אבל כעת שומע וקורא את התיאורים של עדי ראייה, של ניצולים, חיילים שהיו שם, של אנשי זק"א וההצלה.
בחרדות? לב חלש או מעורבים מדי מהיכרות אישית? בבקשה אל תקראו את ההמשך.
רשימה חלקית:
בני משפחה נכפתו אלה מול אלה. הורים מול ילדים. עין נעקרה, איברים נכרתו, אצבעות קוצצו, לפני שעשו עימם חסד ונורו.
קבוצת ילדים כפותה ושרופה מול זוג מבוגרים, בכיתה. אין סימני ירי.
עובר נקרע מבטן אם משוספת.
פנים רוסקו בחבטות מעדרים.
נשים ונערות נאנסו בכוח עד עיקום ושבירת רגליים לעיני בני משפחה.
בן 5 מוחבא בעליית גג נרצח.
זקנים בכסאות גלגלים נורו.
ראשי תינוקות וילדים נערפו.
[הפחד. הפחד הנורא. האימה. הצפייה בזוועה. בילדיך, בהוריך. ההמתנה למוות. הכאב].
ראשי חיילים וחיילות נערפו ונלקחו שלל.
נמצאו גופות מבותרות לשניים. חלקים שונים מפוזרים.
חיילות נאנסו על גופות חבריהם.
נשים וצעירות נאנסו עד מוות ביער. וידוא הריגה נעשה בכל מסתתר שנמצא.
קבוצות ילדים עזתים, שהגיעו רגלית בכפכפים ובאופניים, נשלחו לשרוף אנשים בבתים.
קשישים עזתים עסקו בהצתת בתים ורכבים ובביזה.
משפחות עזתיות חטפו לעצמם יהודים מכל הבא ליד, לא דרך ארגוני המוות החמאס והג'יהאד. אם עודם בחיים הם משמשים ישראלי מחמד בבתים פרטיים.
חיילות נאנסו ברחוב לעיני קהל משולהב, נשים וילדים, בצעדות המוות בעזה.
חטופים חיים, ילדים ומבוגרים, וגופות חיילים, בטנדרים ובנגררים, מוכים במקלות על ידי ההמון.
חיילת נאנסת ונקשרת לאופנוע ונגררה עד צאת נשמתה לקול מצהלות ההמון.
[הפחד האיום. הבעתה. להיות מובל בידי רוצחים סאדיסטים מהבית לתוככי עיר המוות. לחטוף מכות מההמון, הפשטה, השפלות. להיות מוסתר כפות ופצוע במאורותיהם בלי לראות אור יום].
עזבו מיטוט. עזבו יעדים. עזבו חמאס. עזבו סכסוך ופתרון. עזבו ביידן.
אחרי שכשלנו בהבטחות לעצמנו ולעולם מאז השואה, התגובה היחידה הראויה כעת - לא כעונש, אלא כהגנה עצמית מכאן ולהבא, לעצמנו ולדורות הבאים - היא נקמה.
נקמה עצומה. איומה. מחרידה. שלא הייתה כמוה. שתהדהד לאלף שנים.
לא כי חפצי מוות, אלא כי חפצי חיים.
יגנו ויחרדו ויצקצקו וישפטו ויכלאו, אבל אצבע לא תורם יותר על יהודי בארץ ובעולם. כי עם מדינת ישראל והיהודים לא מתעסקים יותר.
מה לי, יהודי רחום והומניסט מטבעו, שסייע לערביי עזה וג'נין בזמן שירותו שם, בכל עת שחשב שלפניו חפים מפשע, גם במחיר שעות שינה ומחירים חברתיים מסוימים, ולביטויים כאלה?
הדבר האחרון שמעניין אותי כעת הוא מה יגידו החברים. המצקצקים. המוסריים בעיני עצמם. שטרם התפכחו. מעניין אותי מאוד מה יגידו בעולם, מה יגידו הערבים שואפי השמדתנו - עם אלה לא מתעסקים יותר. ואולי גם מדינות העולם המערבי הצבועות ומוכות העיוורון ירוויחו מול הסיכון שהחדירו לביתם.
נגמר הסיפור של היהודי המעונה והטבוח על קידוש השם בגלות ובארץ. נגמר. זה מה שצריך להיות.
דורנו הוא הדור שנבחר לשים קץ לאנטישמיות. זה הייעוד. שאין מוסרי וצודק ממנו מאז היותנו לעם על פני האדמה. כי יש לנו היום העוצמה והכוח.
כנגד רוצחינו האירופאים לא היה בידינו מה לעשות. עסקנו במקום זה בהקמת בית לעם הנרדף, בשגשוג ובצמיחה. עכשיו אפשר.
האנטישציות בתחפושותיה השונות לעולם תישאר בליבות עמיתינו הנאורים והחייכנים באקדמיה המערבית, בממשלות, במערכות התקשורת, בלב נאצים זקנים וצעירים פרוגרסיבים מעוותי-מוסר, אבירי זכויות אדם משמאל עם ניאו-נאצים מימין, כמו בליבות כפריים נבערים ועירוניים משכילים בכל רחבי העולם הערבי. לא נצליח לרפאה בנחמדות. אבל מטרתנו היא שזאת תישאר שם. שהמימוש הרצחני שלה יצומצם ויתאדה.
פחות מזה - לא עשינו כלום. כשלנו במימוש ייעודנו.
יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר. עד שכל מושבותינו החרבות תרומנה בעוז והדר. כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש. למות או לנקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.