ישב לו לבד
בחדר טחוב ועצוב
ובחוץ גשם וכפור
בחדר קטנטן עם ערימות ספרים
ושולחן כתיבה לאור נרות
והיום הוא כבר בין חמישים פלוס
והוא לא השיג דבר בחיים
אין לו אישה, אין לו כסף, הוא לא טייל ולא חווה את העולם.
חייו בוזבזו על דפי ספרים.
אמנם יש לו הרבה דעת אך באיזה מחיר?
אוהב הוא את הטבע אך הוא כלוא בחדרו בין ספריו במעונות המרצים באוניברסיטה.
כבר חשב להתאבד אבל אז שמע קול פעמונים שהזכיר לו את חגי ילדותו.
קולגה שלו בא לבקרו, אותו קולגה לא שותף לאהבתו לטבע ולאנשים הפשוטים, אותו קולגה חש בנוח בין הספרים.
השמש יצאה הגשם נפסק והאביב הגיע
כל אנשי העיירה יצאו לפארק כדי לחגוג את סוף החורף.
הדוקטור והקולגה טיילו גם הם אל הפארק
אנשי העיירה כיבדו את הדוקטור שאביו היה רופא במקצועו.
ושמחו שדמות מכובדת כמוהו משתתפת בחגיגת העיירה.
הדוקטור אוהב את מראות הטבע אך הקולגה נוח לו יותר בחדרו בין ספריו.
בדרך חזרה כלב פודל שחור הולך אחריהם והדוקטור מביאו לביתו.
אבל בביתו הכלב משנה צורתו לאדם ומציע לדוקטור שהוא יעניק לו חיים של אושר וישרתו בעולם הזה בתנאי שהדוקטור ישרתו אחרי מותו בעולם הבא.
הדוקטור ענה שרק החיים האלה מעניינים אותו ולא העולם הבא ולכן בשמחה יעשה איתו את העסקה.
אך כשביקשו ממנו לחתום עם טיפת דם מדמו הוא כעס על הרישמיות, מה מילה של כבוד כבר לא מספיקה?
אז מה עכשיו שאל הדוקטור, יוצאים החוצה ענה השטן.
אז השטן גרר אותו למסבאה, בין שיכורים ושירי שיכורים, בין אוהבי קטטות ותגרות, בין בירות ליין ושמפניה, בין ריקודים על שולחנות והמולה ושתייה ישירה מהחבית, הדוקטור לא אהב את זה בכלל אך נראה שהשטן מתעלם ונהנה לו מהמקום.
בכל מקרה השטן כשל, בטעות הוא חשב שהדוקטור יהנה לו במקום שכזה.
צריך לחשוב על תוכנית אחרת, אולי אהבה? אולי נעורים?
הבה ניקח אותו למטבח המכשפה שם היא תכין לו שיקוי שיהפוך אותו צעיר יותר בשלושים שנה.
ובשיקוי גם טיפה של חשק בוורידיו.
והדוקטור עכשיו בן עשרים פלוס ומלא חשק והנערה הראשונה שהוא רואה ברחוב הוא חושק בה.
הוא אומר לשטן תארגן לי איתה משהו הלילה.
השטן מסביר לו שהדברים לא עובדים ככה, היא רק נערה ומאוד צעירה ותמימה וגם אדוקה בדת.
ייקח לו שבועות לארגן את כל הסיפור, בשביל לכבוש פרח כזה כיבוש מהיר ונועז לא יצליח ויש צורך בסבלנות ותחכום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.