נשים וגם גברים הם המאושרים ביותר כאשר הם לא צריכים לעבוד.

נשים וגם גברים הם המאושרים ביותר כאשר הם לא צריכים לעבוד.

בעבר רק הנשים המכוערות, השמנות באופן חולני, השרוטות או טומבוי, כאלו שאף גבר לא היה מעוניין בהן נאלצו לעבוד כדי לקיים את עצמן.

היפות ביותר נקטפו מיד בידי העשירים או ילדי העשירים והם דאגו לכל מחסורן.

לכן בעולם של פעם להיות יפה היה הדבר החשוב ביותר עבור האישה.

ונשים תמיד מטבען ירצו את זכר האלפא, זכר האלפא נתפס כמישהו שמסוגל לדאוג להן, זכר האלפא יכול להיות מורה, או שחקן כדורגל, או קרימינל בשרות המאפיה, או סתם לפלף או סתם שמוק ממשפחה עשירה.

זה לא משנה כל עוד יש לו את הכח הכלכלי לדאוג לה, הוא יכול להיות צעיר עם חלב על השפתיים או שוגר דאדי.

אבל אותן נשים מכוערות ומרירות לא היו מרוצות מהסדר הזה, אז הן התחילו בהינדוס מחשבתי שנועד לעודד את הפריבילגיות מטעם היופי הטבעי לא לשבת בנוחות הביתית ולצאת לעבוד בטענות שונות ומשונות על עצמאות כלכלית.

הן דאגו לטמטם אותן שגני הילדים זה טוב עבור הילדים, ואף חוקקו חוקים שיכפו על הנשים לזנוח את ילדיהן במכלאות אלו, דבר שהוא כל כך מנוגד לרגש האימהי הטבעי ולמוסר הטוב.

ועבור המדינה סידור זה הוא מצויין, כך ניתן להטיל מיסים גם על נשים ולשטוף לילדים את המוח, הפרזיטים בפרלמנט מאושרים, והבוסים מאושרים כי נשים מטבען פחות מרדניות בסביבה משרדית וקל יותר לנצלן ולשלם להן פחות.

הבנקים גם הם מאושרים עכשיו הם יוכלו לעשוק את 2 בני הזוג למשכנתא ל-30 שנה.

לעבודה אין שום ערך, כמו שלצבא אין שום ערך, העבודה היא צורך קיומי-הישרדותי כדי לשלם שכירות ואוכל, והצבא כדי להגן על המדינה מאוייבים מבחוץ. ומעבר לכך אין להם שום ערך בפני עצמו.

ארה"ב שנות החמישים, ארה"ב ליגלגה על רוסיה, היא טענה שהרוסיות עובדות במפעלים כי הגברים לא מסוגלים לדאוג להן, הילדים במכלאות מטעם המדינה כדי שיהיה אפשר להעביד את הנשים במפעלים.

היום המערב נהפך לקומוניסטי במובן זה, רק שבמקום המפעלים הנשים במשרדים.

נשים הן המאושרות ביותר אם הן לא צריכות לעבוד, והחברה זקוקה רק לאינטליגנטיות ביותר כמו רופאות מדעניות ומורות כי רק הן תורמות לחברה.

ואני אומר מורות כי בחברה מתוקנת רק המשכילות ביותר אמורות לחנך את הילדים ולא כפי שהדברים מתנהלים כיום שהן סוג של בייביסיטר בעלות השכלה בסיסית בלבד.