יום שישי, 8 במאי 2020

חסינות העדר

מתכון לאסון: הסכנה הגדולה בהסתמכות על חסינות העדר.
לפי ההערכות המקובלות ה-R0 של נגיף SARS-CoV-2 הוא בסביבות 3-2.5 אם כי חוקרים בארצות הברית העריכו לאחרונה כי סביר שהמספר הוא 5.7. לשם השוואה, R0 של שפעת עונתית הוא 1.3. אם זה אכן המספר, כדי להגיע לחסינות קהילתית נגד נגיף הקורונה החדש צריך ששיעור החסינים יהיה לפחות 4.7/5.7,כלומר שיותר מ-82 אחוז מהאוכלוסייה יידבק בנגיף ויהפוך לחסין.
בישראל פירוש הדבר שמיליוני בני אדם יצטרכו להידבק ב-SARS-CoV-2. מבין סך הנדבקים בנגיף, המאובחנים והלא מאובחנים, ימותו על פי ההערכות הטובות ביותר שיש כרגע כ-0.66 אחוז, שהם עשרות אלפי אנשים. כ-3,000 מהם מתחת לגיל 60.
מכלל הנדבקים מאות אלפים יתאשפזו ומתוכם יהיו כ-100 אלף חולים קשים. צפוי שיותר מחצי מהחולים הקשים יהיו אנשים מתחת לגיל 65.
בנוסף, החולים עצמם – אם יחלימו – עלולים להישאר עם נזק לטווח ארוך לריאות וללב.
בידוד של אוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר מ-COVID-19, כגון אנשים מעל גיל 70, עד שתושג חסינות קהילתית, ככל הנראה לא ישים. גם אם הבידוד יגן על הקשישים מפני הדבקה, הם יהפכו לכיס של אוכלוסייה לא חסינה, יישארו בסכנה מתמדת, ויאלצו להתרחק משאר האוכלוסייה למשך חודשים ואף שנים. כמו כן, קשישים בבתי אבות פוגשים כל הזמן אנשים צעירים – העובדים והמטפלים שלהם – שעלולים להדביק אותם. אכן בשוודיה, שבה הורו לקשישים לבודד את עצמם ואסרו לבקרם, עיקר התמותה מ-COVID-19 הוא של קשישים. בידוד קשישים לא ימנע כמובן אשפוז ומוות של נדבקים צעירים יותר, וכלל לא בטוח שיצליח למנוע את קריסת מערכת הבריאות.
בנגיפי קורונה הגורמים לצינון, ובשני נגיפי קורונה הקטלניים האחרים, יש חסינות אך היא נמשכת ככל הנראה רק כמה חודשים ולא יותר מכמה שנים. לכן סביר שרוב המחלימים מ-COVID-19 יהיו חסינים מפני הדבקה מחדש, לפחות לתקופה קצרה. אך אם החסינות שלהם תדעך הם יהיו פגיעים שוב, ולא יתרמו לחסינות קהילתית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.