אובידיוס מטמורפוזות

מחשבותיי מביאים אותי לדבר על צורות שהשתנו לגופים חדשים
אתם אלים שאפשרו זאת
הפיחו השראה בניסיוני
בשיר אחד מתמשך
מראשיתו של עולם עד לזמני.

לפני שהייתה אדמה או ים או שמיים שכיסו את הכול, הטבע נראה אותו הדבר בכל מקום. מה שאנו קוראים בתור כאוס.  

חומר גלם חסר חיים מצורף בצורה רעה, חלקיקים שונים מעורבבים במקום אחד. שמש עדיין לא היה. מאיר את אורו על העולם. והירח לא מחדשת את קרניה כמדי חודש. גם הארץ לא היה תלוי באיזון במשקלו, אף אלת הים לא מתחה זרועותיה לאורך החופים הארוכים של העולם.

למרות שהיו יבשה ים ואוויר זו הייתה אדמה לא יציבה מים שלא ניתן לשחות בהם ואויר שאין בו אור. שום דבר לא שמר על צורתו דבר אחד הפריע למשנהו מפני שבגוף אחד הקור נלחם בחום לחות ביובש רכות בנוקשות ודברים בעלי משקל בדברים חסרי משקל.

כאוס זה הובא לקיצו על ידי אל וטבע טוב יותר אשר הבדיל בין ארץ לשמים והימים מהיבשה והבדיל בין החלל לאטמוספירה. כאשר הוא שיחרר את האלמנטים מהגוש המעורפל הוא קבע אותם במקומות נבדלים בשלום הרמוני. האש חסרת המשקל שמרכיבה את החלל עלתה למעלה, מתחתו האוויר, והארץ שכבדה יותר משניהם נלחצה תחת משקלה. לבסוף המים לקחו את המרחב האחרון והקיפו את האדמה.

יהיה זה אל אשר יהיה הוא הבדיל את הגוש ואסף אותו לחלקים נפרדים. בתחילה הוא צבר את הארץ לכדור גדול כך שיהיה שווה מכל צדדיו. ואז הורה לימים להתפשט ולהתרומם בגלים ברוחות הנושבות ולהישפך מסביב לחופי היבשה. הוא הוסיף מעיינות אגמים גדולים ונחלים וניתב את הנהרות בערוצים, חלקם נבלעים על ידי היבשה עצמה וחלקם מגיעים לים אשר מכה בחופים במקום בגדות הנהר. הוא הורה למישורים להתרחב, לעמקים להעמיק, ליערות להתכסות בעלים, ולהרי סלע להתרומם. וכמו שהשמים מחולקים שתיים לצפון שתיים לדרום וחלק חמישי חם ביניהם כך הוא חילק את הארץ. אזור קו המשווה חם מידי שיהיה מיושב, הקטבים שמכוסים בשלג רב וביניהם הוא נתן אזורים ממוזגים.
האוויר מעל, האוויר כבד מאש כמו שהמים קלים מהאדמה. הוא ציווה על קיום העננים והגשם ואת הרעמים להרעיד את מחשבות האדם ורוחות ברקים שיוצרות קור.

יוצר העולם לא אפשר לרוחות חזקות אלו לנשוב ללא הבחנה. וכדי למנוע מהעולם להתפרק כל אחד קיבל אזור משלו.
כמו מריבות בין אחים, אל הרוח המזרחית איאורוס נסוג אל פרס ולגבהים של הבוקר. כוכב הערב והחופים שהתחממו בשמש השוקעת קרובים אל זפירוס הרוח המערבית. בוראס הקריר אל הרוח הצפונית תפס את המקום הצפוני של הים השחור ושבע הכוכבים של הדובה הגדולה. בזמן שהרוח הדרומית אוסטר אסף את סופות הקיץ. מעל אלה הוא הציב את הרקיעים השקופים וחסרי המשקל.

הוא אך סיים להפריד כל דבר למקומו והכוכבים שהיו מוסתרים זמן רב באפלה החלו לנצוץ בשמים. וכדי שאף אזור לא יהיה מחוסר ישויות, הכוכבים וצורות האלים אכלסו את כיפת השמיים, הים נתן ביתו לדגים המבהיקים, הארץ את חיות הפרא והאוויר הזורם את הציפורים. עדיין לא היה בעל חיים בעל יכולת למחשבה גבוהה שיוכל להיות האדון לכל היתר.

ואז המין האנושי נולד. או שהאל היוצר, מקור עולם טוב יותר, עשה אותו מזרע אלוהי או שהאדמה שרק עתה נולדה מהשמיים הגבוהים עדיין הכילה זרעים שקשורים לשמים, כך שפרומתיאוס, ערבב את האדמה עם מי נהרות ועיצב אותו כדמותם של האלים ששולטים על הכול. ובזמן שחיות אחרות מסתכלות מטה אל האדמה הוא הורה לבני האדם שאת מבטם יכוונו אל השמים כשפניהם לכוכבים.

כך שהארץ שאך לפני רגע הייתה גסה וחסרת צורה, שונתה, ונתנה צורה של אדם שהייתה לא מוכרת לארץ.

תור הזהב נולד ראשון, ללא כפייה, ללא חוקים, צדק ואמונה טפח מרצונו החופשי. עונשים ופחד היו לא קיימים, וכן מילים מאיימות לא נקראו, קבועים בברונזה, או קהל של מתחננים שפחדו ממבטו של שופטם, הם חיו בבטחה ללא מישהו שיגן עליהם. עדיין ללא עצי אורן כרותים מההרים המגיעים אל גלי המים לשוט לארצות אחרות. ובני תמותה לא ידעו חופים אחרים מלבד שלהם. עדיין לא היו תעלות תלולות מסביב לערים, לא חצוצרות ישרים, או מעוגלים עשויים פליז, לא קסדות ולא חרבות. אנשים בבטחה העבירו את חייהם בפנאי מעודן ללא שימוש בחיילים. הארץ עצמה, חופשיה, ללא פצעי המחרשות, ללא מגע מעדרים, נתנה הכול מעצמה. מסופקים מהמזון שגדל ללא טיפוח הם אספו ערימות תותי שדה ותותי הרים, דובדבני בר, אוכמניות שנצמדות לענפי הקוצים, ובלוטים שנופלים מהעץ הרחב של יופיטר. היה אביב נצחי, ורוחות עדינות ליטפו באוויר חמים את הפרחים שצמחו ללא זרעים. ואז הארץ הבתולית נתנה יבוליה וללא צורך בחידושה, השדות הלבינו עם שיבולי דגן. לפעמים נהרות חלב, לפעמים נהרות של צוף, זרמו, ודבש זהוב טפטף מעץ האלון הירוק.

כאשר שולט היקום של תור הזהב גורש אל חושך השאול ויופיטר שלט בעולם אז הופיעו האנשים של עידן מתכת הכסף אשר נחות היה מתור הזהב אך בעל ערך גבוה יותר מהברונזה הזהובה. יופיטר קיצר את האביב ועשה את השנה שתהיה מחולקת לארבע עונות – חורף, קיץ, הסתיו המתחלף והאביב הקצר. אז האוויר קרן שדוף בחום היבש ונטיפי קרח תלויים נוצרו על ידי הרוחות. אז הבתים הראשונים נוצרו לשם מחסה. לפנים היו אלה מערות בסבכים צפופים או מתחת לענפים מהודקים בגזעי עץ. אז זרעי הדגן לראשונה נשתלו בתלמים הארוכים ופרים גנחו תחת עומס העול.

אחר כך הגיע עידן אנשי הברונזה עם טבע פראי מתענגים בלוחמה ברברית, אך עדין לא מרושעת. תקופת הברזל הייתה האחרונה. מיד כל סוג של רשעות התפרץ בתקופה זו של טבע שפל. צניעות, אמת ואמונה נעלמו. במקומם באו הונאה, אחיזת עיניים ורמאות, אלימות ותשוקות הרסניות. את מפרשיהם מתחו לרוח. למרות שלימאים היה מעט ידע בשימושם. ודפנות האונייה שפעם היו עצים בהרים שומשו להפלגה בגלים לא נודעים. האדמה שבעבר הייתה ידועה לכולם כמו אור השמש והאוויר נמתחה לגילויי גבולות חדשים. לא רק יבולים רצונם היה אלא את המתכות שנמצאים במעמקי האדמה, והם חפרו את העושר שהאדמה הסתירה, עושר שמסית גברים לפשע. והברזל המזיק הופיע, והזהב מזיק יותר מהברזל. בעקבות זאת באו המלחמות של צבאות מתנגשים עם ידיים צמאי דם. הם חיו על ביזה. אורח לא היה בטוח בחברת מארחו. קרובי משפחה עם קרובי משפחה. טוב לב היה נדיר בין אחים. בעלים ייחלו למות נשותיהם. נשים ייחלו למות בעליהן. אימהות חורגות היו מכינות שיקויי רעל. ובנים פנו אל מגלי עתידות על מנת שידעו מתי אביהם ימותו והם יוכלו לרשת אותם. יראת שמים לא הייתה עוד, ואלת הצדק הבתולה, האחרונה מכל בני האלמוות לעזוב, נטשה את האדמה ספוגת הדם.

לאחר זמן קצר הייתה שמועה שהצמאה לדם מהארץ מסכנת את השמיים. הענקים הערימו גבעות על הרים על מנת שיוכלו להגיע לשמיים, לטפס למלכות יופיטר.
אז רעם מסנוור זעזע את הר האולימפוס, שמוטט את ערימת ההרים.
וכאשר ההרים קרסו והענקים נפלו מגדולתם ונקברו תחתם, נחלי דמם זרמו על הארץ, והארץ יצרה חיים חדשים כדי שיישאר שריד מילדיה, היא יצרה את בני האדם מבוץ ודם, המין החדש היה חסר יראה, אלים במחשבתו.
בבירור היה ניתן לראות שהוא נולד מדם.

כאשר יופיטר מלך האלים ראה זאת מרום משכנו הוא השמיע קול זעקה, בזכרו את המשתה מעורר החלחלה מבשר אדם מעל שולחנו של ליקאון, דבר שלא היה נודע ברבים כי קרה לא מזמן.
מחשבתו התמלאה בזעם אשר ראויה למלך האלים, והוא זימן את האלים למועצה שהתקיימה ללא דיחוי.
שם כשהשמיים בהירים ניתן לראות את שביל החלב שידועה בבהיקותה. שם האלים עוברים בין האולמות והארמונות של המרעים למרחקים.
מימין ומשמאל הבתים של האלים הגדולים, הדלתות פתוחות לקבלת האורחים הרבים.
האלים הפחותים חיים במקום אחר. כאן האלים החזקים והמכובדים קבעו את ביתם. זהו המקום, אם אני מעז לומר ולא חושש, גבעת השמיים.

כאשר התכנסו באולם השיש הגדול יופיטר בידו שרביט השנהב שלוש ואף ארבע פעמים הניד את ראשו על מנת שבשמים בים ובכל היבשה תאחז רעדה גדולה. אחר כך אמר.

"כאשר נלחמו נגדי על השלטון בעולם אותם בעלי מאה זרועות ובעלי רגלי הנחש (הטיטאנים) לא היה ליבי מלא דאגה כמו עתה, למרות שהיה זה אויב פראי הרי שהיה למלחמה ההיא מקור אחד משותף. אך עתה המין האנושי כולו באזור הים האגאי עלי למחות מעל פני האדמה.

נשבע אני בנהרות העולם התחתון הזורמים בחורשות אשר שם שכבר ניסיתי הכל.

יש לחתוך עם הסכין כדי שהרעה החולה לא תתפשט ליתר החלקים.

מפני שיש אלים למחצה וכוחות שבאדמה וביער, פאונים ונימפות וסאטירים ואלה שטרם הגיעו לדרגת האלים האולימפיים. אלו ימשיכו לחיות את חייהם על פני האדמה.

האם הם מספיק בטוחים מפני ליקאון שגם עלי מדבר רעות?"

מהומה הייתה באספה ובלהט דרשו האלים להעניש את ליקאון שהעז לעשות פשעים.

יופיטר אמר "אתם כבר לא צריכים לדאוג, הוא כבר קיבל את העונש שלו ושמעו כיצד.

כאשר הגיעו לאוזניי שמע האיש הרע הזה ביקשתי בזעמי להענישו וירדתי מהר האולימפוס לבדוק בתקווה שאלו היו שמועות בלבד, ואני על האדמה כאחד האדם.

קצרה היריעה לפרט את כל האשמות נגדו אשר אותן שמעתי. הן כעין ואפס לעומת המציאות.

הלכתי בהרים היכן שחיות פרא שוכנות ובלילה נכנסתי לארמונו של מלך ארקדיה זה.

נתתי להם סימנים שאני אל והאנשים סגדו לי. ליקאון גיחך למראה זה ואמר "אני אבדוק אם הוא אל או אדם. לא יהיו פה ספקות". הוא תכנן לחסל אותי בלילה בזמן שאני ישן.

בנוסף לכך הוא לקח אחד מבני הערובה שהיו לו וחתך לו את הגרון בסכינו.

את איבריו חתך מגופו את חלקם בישל ואת חלקם צלה על אש.

כאשר הוא הגיש את הבשר על השולחן החרבתי את ארמונו, ליקאון נבהל וברח.

כאשר הוא הגיע אל השדות הוא החל לילל וניסה לדבר אך ללא הצלחה.

פיו נמלא קצף, אחוז ביצר טריפה הוא התקיף את הכבשים מתענג על דמם.

מלבושיו הפכו לפרווה וזרועותיו לרגליו, הפך הוא לזאב אך שמר עדיין על כמה מאפיינים של דמותו האנושית.

שיער אפור, מבע פראי, אותן עיניים יוקדות.

בית אחד הופל אך אחרים ראויים לאותו העונש. רשעות נמצאת בכל מקום בעולם, כל בני האדם שקועים ברשעות.

שישלמו כולם את העונש שמגיע להם וכמה שיותר מהר. זהו רצוני".