דימיון.
קודם יש להבדיל בין דימיון מציאותי ולא מציאותי, בין דימיון שיכול להתקיים במציאות לבין דימיון שלא יכול להתקיים במציאות.
כולנו מדמיינים מצבים ואירועים. אך בדרך כלל ילדים מדמיינים דברים לא מציאותיים.
הילדים מדמיינים דברים לא מציאותיים בגלל שלמוח האנושי לוקח 25 שנים עד שהוא מגיע לשלמותו ההתפתחותית. רק בגיל 25 אותו איזור במוח שקשור להיגיון ושיקול דעת השלים את התפתחותו.
נכון גם אנו בתור מבוגרים אוהבים לפעמים להשתעשע במחשבות דימיוניות לא מציאותיות, אבל זה רק בתור שעשוע זה לא כמו אצל ילדים.
אני לא יודע אם עידוד דימיונות לא מציאותיים אצל ילדים זה דבר בריא.
אפשר לראות את זה בסרטים אמריקניים מטופשים, בסרטי אנימציה יפניים, בסיפורי התנ"ך, בברית החדשה וכמעט בכל כתבי הקודש, גם אצל הבודהיסטים יש אגדות וסיפורי ילדים, ליוונים היו פנטזיות על אלים, להודים היו אפוסים עם דימיון משתולל, ליהודים מחשבה אינפנטילית על אל יחיד..... וכדומה.
ואז אנשים בבגרותם גם מאמינים בדברים לא מציאותיים, באפריקה ובשבטים פרימיטיבים מאמינים בכל מיני הבלים, אבל גם בחברה שלנו אנשים מאמינים בהבלים, בישוע במוחמד או באלוהים או בגלגולים וגן עדן וגיהנום.
הם כולם מתאימים לילדים או לאנשים בעלי מנת משכל לא מפותחת.
אם אנחנו נותנים לילדים שלנו לצפות בסרטים מטומטמים או מספרים להם סיפורי תנ"ך שקריים, אז אנו יוצרים מבוגרים לא רציונליים.
ואני לא מדבר רק על הבלים שדתיים מאמינים בהם, גם החילוניים מאמינים בהבלים, הם מאמינים למשל שהכלכלה והטכנולוגיה תציל אותם.
הם מאמינים שהסדר החברתי שהם חיים בו הוא הנכון.
הם מאמינים שכל מה שהם קוראים בויקיפדיה הוא נכון.
הם מאמינים בממסד.
הם מאמינים שבן לאדן וכמה אנשי מערות מאפגניסטן הורידו 3 בניינים בעזרת 2 מטוסים.
קודם יש להבדיל בין דימיון מציאותי ולא מציאותי, בין דימיון שיכול להתקיים במציאות לבין דימיון שלא יכול להתקיים במציאות.
כולנו מדמיינים מצבים ואירועים. אך בדרך כלל ילדים מדמיינים דברים לא מציאותיים.
הילדים מדמיינים דברים לא מציאותיים בגלל שלמוח האנושי לוקח 25 שנים עד שהוא מגיע לשלמותו ההתפתחותית. רק בגיל 25 אותו איזור במוח שקשור להיגיון ושיקול דעת השלים את התפתחותו.
נכון גם אנו בתור מבוגרים אוהבים לפעמים להשתעשע במחשבות דימיוניות לא מציאותיות, אבל זה רק בתור שעשוע זה לא כמו אצל ילדים.
אני לא יודע אם עידוד דימיונות לא מציאותיים אצל ילדים זה דבר בריא.
אפשר לראות את זה בסרטים אמריקניים מטופשים, בסרטי אנימציה יפניים, בסיפורי התנ"ך, בברית החדשה וכמעט בכל כתבי הקודש, גם אצל הבודהיסטים יש אגדות וסיפורי ילדים, ליוונים היו פנטזיות על אלים, להודים היו אפוסים עם דימיון משתולל, ליהודים מחשבה אינפנטילית על אל יחיד..... וכדומה.
ואז אנשים בבגרותם גם מאמינים בדברים לא מציאותיים, באפריקה ובשבטים פרימיטיבים מאמינים בכל מיני הבלים, אבל גם בחברה שלנו אנשים מאמינים בהבלים, בישוע במוחמד או באלוהים או בגלגולים וגן עדן וגיהנום.
הם כולם מתאימים לילדים או לאנשים בעלי מנת משכל לא מפותחת.
אם אנחנו נותנים לילדים שלנו לצפות בסרטים מטומטמים או מספרים להם סיפורי תנ"ך שקריים, אז אנו יוצרים מבוגרים לא רציונליים.
ואני לא מדבר רק על הבלים שדתיים מאמינים בהם, גם החילוניים מאמינים בהבלים, הם מאמינים למשל שהכלכלה והטכנולוגיה תציל אותם.
הם מאמינים שהסדר החברתי שהם חיים בו הוא הנכון.
הם מאמינים שכל מה שהם קוראים בויקיפדיה הוא נכון.
הם מאמינים בממסד.
הם מאמינים שבן לאדן וכמה אנשי מערות מאפגניסטן הורידו 3 בניינים בעזרת 2 מטוסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.