חברה וגנטיקה

הצווים הגנטיים מכתיבים שאורך חיי האדם הם שבעים שנה פחות או יותר, מבחינתו של הטבע לשרוד משמעותו צאצאים, ושהם בתורם יביאו צאצאים. אורך חייו של הפרט אינו רלוונטי, רק הגנים רלוונטים כי הגנים הם נצחיים.
לכן תמוה למה אריכות ימים מעבר למה שהטבע הכתיב נהפך לערך.
במקום להשקיע באריכות ימים יש להשקיע בגנים.
ואם אנחנו רוצים גנים טובים אנחנו צריכים להביא ילדים בגילאי 25-18.
מוקדם מדי וזה סיכון לאימא, מאוחר מדי והגנים פחות טובים.
חברה בריאה היא חברה שפועלת בהתאם לטבע, והדבר החשוב ביותר הם הגנים.
ומה שקרה לבעלי החיים המבוייתים הם אזהרה לבני האדם.
בני אדם הם הפגומים ביותר גנטית מכל בעלי החיים וככל שבעל חיים בויית זמן ממושך יותר כך הוא פגום יותר גנטית.
כבשים למשל הם מאוד פגומים כי הם בויתו זמן רב. כשאני אומר בויתו אני מתכוון שהיתה סלקציה לגבי הזיווג, הזיווג לא נעשה באופן טבעי.
ופה אני רוצה לחזור לעולמם של בני האדם שבמשך אלפי שנים עשו סלקציה במקום הזדווגות טבעית.
אם מתחתנים עם קרובי משפחה או אותו השבט או אותו המעמד או שההורים החליטו עבור הילדים, זה נחשב סלקציה.
גם הפרייה מלאכותית כמו מבנק הזרע היא פסולה מפני שהאישה מעולם לא הכירה את האב.
הטבע העניק לנקבה האנושית, בדומה לנקבות בטבע, את האינסטינקטים לסנן זכרים לא רצויים, כאלה שלא יהיו מועילים גנטית עבור הצאצאים שלה.
לא סתם הנקבה האנושית חשה התאהבות עזה ומשיכה, זה בגלל שהמערכת החיסונית של הזכר משלימה את זו שלה.
ולכן כל שיקול כלכלי, תרבותי, דתי, מעמדי, השכלתי או מקצועי הוא פסול מעיקרו.
המדינה והחברה כולה צריכים לפעול על פי הטבע.