יום חמישי, 30 בנובמבר 2023

הטבח השיב את היהודים לראשית הציונות.

הטבח השיב את היהודים לראשית הציונות.
‏"כשהחלו היהודים ללכת שבי אחרי חיי תפנוקים ומותרות בא פוגרום שהעירם משנתם ומדמיונות השווא של שלום עם החמאס. לפני שהגיעו לשלב שבו העיוורון יסנוור את עיניהם, בא מי שהעיר אותם מתרדמתם העמוקה והחזירם אל קרקע המציאות. אז אל תיראו ואל תחתו
‏שוגה מי שסבור שהאסון שפקד את מדינת ישראל הוא תחילת הקץ שלה. האסון הזה מסמן, לדעתי, את ראשיתה של התחלה חדשה והוא מחזק ביתר שאת את ביטחוני בכך שמדינת היהודים לא תחדל לשגשג.
‏הפוגרום הזה החזיר את ישראל (את היהודים) לנקודת ההתחלה, לראשית הופעתה של הציונות. הסיבה נעוצה בכך שהוא הזכיר להם את מעשי הטבח והפרעות שהיו מנת חלקם בכל קצוות תבל ובכלל זה בפלסטין לפני קום המדינה.
‏היהודים, שהיו עד לראשית העת החדשה נטועים בעולם מסורתי של אמונה ושמירת מצוות, מצאו עצמם בעבר מובלים כצאן לטבח במקומות מושבותיהם. הם נהגו להרכין ראש, להיכנע למציאות, ולהודות לאל על הטובה ועל הרעה. בפורענויות המתרגשות עליהם ראו גזירת אלוה ממעל.
‏ומובן שלא עלה על דעתו של יהודי מאמין להרהר אחרי גזירת הבורא. מציאות זו של שפלוּת ומסכנוּת הייתה גורלם עד שקמה התנועה הציונית, שביקשה לחלץ אותם מנרפוּתם ומחוסר האונים שאפיינו אותם ולשחררם משעבוד לדת ולהלכה, וזאת באמצעות המרת רוח ההשפלה וחוסר האונים ברוח של התנגדות והתקוממות, רוח של עמידה איתנה בפני אתגרים, התעמתות עם אויבים והגנה עצמית בעוז ובגבורה.
‏הציונות הצליחה לנטוע את הרוח הזאת ביהודים בכל מקום שבו חיו. בהשראתה הם החלו לעזוב את הארצות שבהן חיו ולעלות לארץ ישראל.
‏רוח גבורה פיעמה בקרבם והם היטיבו לעמוד בכל האסונות שניחתו עליהם והאתגרים הקשים שניצבו בפניהם. הסיסמא שנישאה בפיהם מכאן ואילך הייתה "לא עוד", כלומר - לא עוד מעשי טבח מהיום והלאה.
‏חלפו הלכו להם הימים שבהם יהודים נטבחו כצאן, ונעשו בהם פרעות נוראיות ובכללן מעשי הרג של גברים, אונס נשים ושחיטה של כל מי שלא עלה בידיו לנוס על נפשו ולהתחבא, ממש כפי שעשה ארגון חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
‏בעיצומו של חג הפסח של שנת תרס"ג (1903), בוצע פוגרום ביהודי העיירה האוקראינית קישינב שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. נרצחו בו עשרות יהודים ומאות נפצעו, ויותר מ-700 בתים ומקומות עבודה הוחרבו. בתים ועסקים נבזזו ונשים נאנסו. שרד רק מי שהסתתר במחילות או ברח.
‏זה היה הפוגרום שהניע את הרצל להגות את הרעיון להקים מדינה יהודית באוגנדה. לזאב ז'בוטינסקי, לעומת זאת, היו פרעות קישינב מקור השראה לרעיון ההגנה העצמית ומאבק המלוא העוז נגד אויבים ומתנכלים.
‏לאחר סיום הפוגרום, שנמשך שלושה ימים, שבמהלכם התייסרו היהודים בעינויים לסוגיהם ובכלל זה מעשי התעללות, שלח הוועד היהודי באודסה את המשורר חיים נחמן ביאליק לקישינב כדי לרומם את רוחם. בביקורו שם היה עד להשפלה, לחולשה ולדלות שבהן היו היהודים שרויים.
‏השורדים את התופת חשו לבתי כנסת להודות לאל על הנס שאירע להם. תפילת ההודיה שנשאו הקרויה "אב הרחמים" חוברה לאחר הפרעות שעשו הצלבנים ביהודים בשנת 1096, שבה החלו מסעי הצלב ובמהלכם נרצחו עשרות אלפי יהודים. ואין צריך להזכיר את הפרעות השונות שפרעו ערבים ביהודי הארץ: פרעות תרפ"ט (1929), שבהן נרצחו 133 יהודים; הטבח בכפר עציון ב-1948 שבמהלכו נרצחו מאה יהודים והיישוב במקום הוחרב כליל.
‏עתה, בחלוף 75 שנה מאז הוקמה מדינת ישראל, ולאחר שהגיעה לרמה גבוהה של תחכום, אנושיות וציוויליזציה מפותחת, ביצעו רוצחי חמאס את הטבח הזה.
‏כמה מדורשי רעתה של המדינה, המתנבאים ללא הרף על חורבנה והיעלמותה הקרובה, ראו בכך את תחילת קיצה של המדינה. זו היא לדעתם העת שבה יתממשו נבואות ההבל שלהם על אודות האבן והעץ שיפתחו את פיהם בהתקרב יום הדין ויאמרו: "הוי מוסלם, הנה יהודי מתחבא מאחורי, בוא שמחט אותו ושתה את דמו!".
‏אולם האמת שונה לחלוטין. העם הישראלי, בפרט היהודים שבו, למגדול ועד קטן, התעורר כאיש אחד כשבקרבו מפעמת מחדש רוח של קוממיות והתנגדות, רוח גבורה ועמידה איתנה בפני האויב בעוצמה רבה יותר מאשר ב-1948 והמלחמות שבאו אחריה.
‏אף אם יהודי הארץ החלו ללכת שבי אחרי חיי תפנוקים ומותרות, בא הפוגרום הזה והעירם משנתם ומדמיונות השווא של שלום עם החמאס.
‏הם שבים עתה אל רוח ההתנגדות והעמידה האיתנה שנטעו בהם ז'בוטינסקי ואחרים. רוח הציונות הזאת החלה מפעמת בהם מחדש לאחר שרבים מן היהודים שכחו אותה, והיא עצמה החלה גוססת ופינתה מקומה לרוחות חדשות של "פוסט-ציונות".

 

פינוי

פינוי.
בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס ניצחו האתונאים את צבאו של דריווש הפרסי ניצחון מוחץ בקרב מרתון. האתונאים היו שיכורים מניצחון, אבל למרות כל הניסיונות שלהם להדחיק את האמת, הם ידעו - יום אחד הפרסים יחזרו לסיבוב שני. לאחר מות דריווש ועלייתו לשלטון של בנו קסרקסס, הגיעו ליוון שמועות על הצבא האדיר שמתאסף במזרח. לכן, הערים היווניות השונות התאספו בשנת 481 לפנה"ס והחליטו להתאחד ולצאת למלחמה. כמקובל, האתונאים הלכו אל נביאת אפולו כדי שתנבא להם את תוצאות המלחמה, ולמרות שלא באמת ציפו לקרב קליל מול הפרסים, הופתעו ממה שהיה לה להגיד:
"אוי, אומללים, מדוע הנכם יושבים? נוסו אל קצוות הארץ, נטשו את בתיכם ואת גבעות עירכם! הכל יושמד ע"י אַרֵס (אל המלחמה). גם מגדלים רבים אחרים יהרוס ולא רק את מגדלכם, מקדשים רבים ימסור לאש האוכלת, העומדים גם עתה שטופי זיעה רועדים מפחד. אנא, צאו מן המקדש והכינו נפשכם לרעות", "אתנה אינה יכולה לפייס את זאוס יושב האולימפוס, אבל אומר לכם: אמנם יכבשו הגבולות הקדושים, אך זאוס מרחיק הראות נותן לאתונה חומות-עץ, שרק הן לא יחרבו ויושיעו אתכם ואת ילדיכם."
אפשר רק לדמיין את ההיסטריה שאחזה באתונה - לשמוע נבואת זעם שכזו ערב היציאה למלחמה הייתה המקבילה שלהם למשדר חדשות מראש אמ"ן שמודיע על כיבוש חיפה בידי חיזבאללה. אבל מבעד להיסטריה, אדם אחד שמר על קור רוח. תמיסטוקלס, שהיה אחראי לשקם את הצי האתונאי לאחר קרב מרתון, טען שאותן "חומות עץ" שהנביאה הזכירה היו למעשה אוניות המלחמה האתונאיות. בניגוד למתנגדיו, שחשבו שהכוונה היא לחומות הפיזיות של אתונה, תמיסטוקלס הכריז שהדרך היחידה לשרוד את הקרב מול הפרסים הוא להעלות את כל תושבי אתונה על ספינות ולהמלט.
אתם מבינים, בעיני היוונים, עיר לא הייתה אוסף הבניינים שהרכיב אותה פיזית, אלא גוף התושבים - האזרחים שאיכלסו את אותם המבנים. וכך, ב-480 לפנה"ס, לאחר שהספרטנים של ליאונידס עיכבו את הפרסים בתרמופילאי, הפרסים הגיעו לאתונה ומצאו אותה ריקה מאדם. הם שרפו את כל הבניינים, כמובן, אבל העיר עצמה - התושבים שלה, כלומר - צפו משם בביטחה על גבי הספינות של אתונה, חומות העץ האמיתיות שלה. וכך, אתונה שרדה להלחם עוד יום.
הם עלו על ספינות למטרת פינוי, היעד היה סאלמיס, אי קרוב מאוד לאתונה, שם הנשים והילדים המתינו, בזמן שהגברים בעלי היכולת להילחם יצאו לקרב.

 

האדריכל הראשי

 

קובי ריכטר, האדריכל הראשי של כל הפגנות השמאל, של יצירת ממשלה בשיתוף מפלגה מוסלמית עויינת למדינת היהודים בראשות הנוכל בנט ושותפתו שקד, ממשלה שהיתה בפועל הפיכה משטרית כי מעולם לא הוקמה ממשלה תוך מתן שוחד למוסלמים שיצטרפו לממשלה שמנוגדת לרצונו של עם ישראל, אפילו רבין ופרס לא העזו לשיגעון כזה.
האיש שמשך בחוטים, שאירגן את כל הגנרלים ששבויים בקונספציית אוסלו, והתקשורת ששטפה לעם שלם את המוח נגד ביבי, הביביסטים, המתנחלים שמאווים שכפץ בפועל של גוש דן, וההסתה כלפי החרדים.
יהודים התעסקו בשטויות, חיו בבועה מוסתים על ידי התקשורת במקום להבין איפה הם חיים, בזמן שאתם התעסקתם בשטויות הפלסטינים התכוננו וביצעו את פוגרום 7 באוקטובר.

הקונספציה

אני שואל את עצמי האם אנחנו באמת שינינו את הקונספציה, נראה לי חלקית בלבד, לא לעומק, רובנו כבר הבנו שמדובר בחיות אדם ושיש לחסל את החמאס, ישראלים חטפו סטירה מצלצלת לתוך הפנים שהעירה אותם.
אבל לא נראה לי שהם מבינים באמת את המיינד של האיסלם, של תושבי עזה.
עדיין אנו מוטעים לחשוב שאנחנו מתמודדים מול ארגון טרור בזמן שהתושבים הם בסך הכל תושבים. הבעיה היא לא חמאס אלא תפיסת העולם של המוסלמים, הם יודעים שיש לכם חולשה לשבויים, הם יודעים שביטחון ושגשוג כלכלי הוא הכי חשוב עבורכם, הם שמחים מאוד לראות את הקרע בעם בין שמאל לימין, הם יודעים שפיניתם עשרות אלפי ישראלים מהישובים.
הפצצות נופלות על עזה, פלסטינים רבים נהרגים, אולי החמאס ימחק אבל לכל זה אין משמעות בעיני האיסלם, כי הם יודעים שאחרי המלחמה הבעיה תישאר אותה בעיה, 2 מיליון מוסלמים בעזה, 70 קילומטר מתל אביב שנחושים ומלאי תקווה שיום אחד ארץ ישראל תהפך לפלסטין.
ולכן הדבר היחידי שיכאיב להם הוא איבוד שטח, רק נכבה שניה תכאיב להם ותרתיע אותם, לא שום דבר אחר.

 

רק נכבה

כל הכסף והטכנולוגיה לא יעזרו לך לנצח מיליוני אנשים שטופי מוח בדוקטרינה איסלמית אם לא תבין את תפיסת המציאות שלהם.
ערכי המערב בעיניהם הם נלעגים מפני שהליברליזם והדמוקרטיה הם ערכים מערביים יצירי בני אדם רגילים לטענתם ואילו האיסלם הוא קדוש ואלוהי ולכן ינצח.
כאשר אתה מאפשר להם ללמוד באוניברסיטאות וכאשר אתה מזרים להם כסף ונותן להם פרנסה אתה רק מחזק אותם לא מרצה אותם.
הם לא יהפכו למערביים.
אם אתה רוצה לנצח במלחמה שהם כופים עלינו עליך לקחת מהם מה שהם רוצים לקחת מאיתנו, אתה צריך לזהות מה הכי מכאיב להם, וזה לא שיהיה להם פחות כסף או אם יהרגו להם טרוריסטים ואוכלוסיה, רק איבוד שטח רק נכבה נוספת יכאיב להם עד מאוד, רק היא תרתיע אותם.

 

שמאלנים לא מותאמים לחיות במזרח התיכון

מכל הפוסטים שאני קורא בזמן האחרון המסקנה הברורה היא ששמאלנים לא מותאמים לחיות במזרח התיכון.
מי שלא חושב כמו רפול וכל הגיבורים האמיתיים של מדינת ישראל לא יוכל לשרוד פה.
עם כל העצב עלי לומר שחלשי הרוח צריכים לארוז מזוודות ואת הלפטופ שלהם ולמצוא להם מקום מעודן יותר שם יוכלו לכתוב את הגיגיהם המנותקים מכל מציאות.
מי שרוצה מדינה של יהודים במזרח התיכון יהיה חייב לשאת נשק כל הזמן, ולהבין את הראש הערבי ולהתנהל איתם בשפה שהם מבינים כלומר על טרור מאבדים שטח, וכל איש צבא שלא מדבר במושגים של ניצחון מוחלט אסור שיהיה בצבא.

 

יש כרגע הזדמנות נדירה שלא תחזור על עצמה

שימו לב: יש כרגע הזדמנות נדירה שלא תחזור על עצמה. צה"ל מכתר מדרום את צפון רצועת עזה, בלחימה קרקעית עזה נגד קיני הטרור של חמאס. החיילים נלחמים בעוז באלפי מחבלים ששורצים במנהרות ובתוככי האוכלוסיה האזרחית; נאבקים בגבורה עצומה במרכז ההפעלה של חמאס. הרוב המכריע של אזרחי צפון הרצועה כבר התפנה דרומה.
כפי שכתבתי בעבר, הדרך היחידה להכאיב לאויב היא באמצעות גביית מחיר טריטוריאלי. רק אם ישראל תפקיע אדמה בעזה, לצמיתות, החמאס יובס. זאת השפה היחידה שהאויב מדבר בה; לפלסטינים אין שום בעיה לאבד עשרת אלפים איש, או עשרת אלפים בניינים. כל אלה דווקא מחזקים את רוח ההתנגדות. מִנְיין ההרוגים הגבוה מפיח בהם כוח להמשיך להילחם, כמו שכתב חמאס באמנה שלו: "המוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיו". אך אם דגל ישראל יונף מעל אדמת רצועת עזה – התבוסה של חמאס תהיה מוחצת.
צריך לשנן זאת באוזני מקבלי ההחלטות: צה"ל חייב לגבות את המחיר באדמה. השמדת חמאס זה יעד ריק מתוכן; הרי אין ספק שאחרי חמאס יקום בעזה דור אכזרי יותר שיחגוג את ה-7 באוקטובר כיום ניצחון. אבל מי שמכיר את התרבות הערבית יודע שאם ניקח להם אדמה הם כבר לא יחגגו. אין השפלה גדולה יותר למנהיג ערבי מלאבד אדמה. שם צריך להכאיב להם. ואז לומר לעזתים: חמאס הביא עליכם חורבן והרס, אל תאשימו את ישראל בנכבה שלכם. גם הפעם, אתם אשמים. זה המחיר של התמיכה שלכם בטרור, בשנאה, במלחמה ובמוות.
ואדי עזה, או בעברית נחל הַבְּשׂוֹר, הוא מקום טוב לסמן בו את קו הגבול החדש. לא סתם צה"ל חצה את הרצועה לשניים וקרא לאזרחים להתפנות דרומית לציר הזה. הנחל, באופן טבעי, נמוך יותר משאר העיר וקל יחסית להגדיר אותו כקו גבול. צפונית לקו הזה נמצאות עזה וג'בליה, בית הגידול העיקרי של מרצחי חמאס. צה"ל סוגר עליהם בשעות אלה, בתקווה שיסיים את העבודה במינימום אבידות.
אם ישראל רוצה תמונת ניצחון, השטח שצה"ל מכתר כרגע חייב להפוך לאדמת רפאים. צה"ל יהדק את המצור על העיר עזה ויחנוק את המחבלים שמתבצרים במנהרות. שארית האוכלוסיה שנותרה בצפון הרצועה תתפנה דרומה, הבניינים בצפון יִנָּטְשׁוּ, הרחובות יתרוקנו מאדם. עזה תיוותר בשיממונה. תהפוך למונומנט של חורבן והרס. אולי צה"ל ישתמש בה כבסיס ענק ללוחמה בשטח בנוי, אך פליטיה לא ישובו אליה; יסתובבו עם מפתחות על הצוואר ויזכרו היטב את מחיר התמיכה בטרור. כמו העיר פריפיאט באוקראינה שננטשה לאחר אסון צ'רנוביל, או האי הַאשִׁימָה בצפון יפן שמהווה תזכורת להיסטוריה שלו כאתר של עבודות כפייה – כך עזה וג'בליה, ייחקקו בתודעה כאתרים של טרור ומוות. סדום של המאה ה-21. אין עונש מהדהד, כואב ולגיטימי יותר מזה.
יש כרגע הזדמנות של פעם בדור להעביר מסר חד וברור לעולם כולו, ובעיקר לפלסטינים: לטרור יש מחיר. ובישראל למדנו סוף סוף איך גובים אותו.

 

אני חילוני

אני חילוני, אין לי צורך בספר שיגיד לי שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, היהודים מקורם מיהודה, וההיסטוריה המתועדת הכתובה מתחילה עם ישראל.
מה שקרה לפני ממלכת דוד ושלמה וממלכות ישראל ויהודה לא ידוע, יש רק אגדות, מיתולוגיה יהודית, ומעט ארכיאולוגיה.
הסינים, היפנים, הקוריאנים, הרוסים, היוונים, האיטלקים.... לא זקוקים לשום ספר, וגם אני לא זקוק לשום ספר.
המוסלמים מדברים בנרטיב דתי, הצלבנים דיברו בנרטיב דתי, אנשים שטופי מוח מדברים מתוך נרטיב דתי.

 

ישראלים חיו בבועה במשך שנים

ישראלים חיו בבועה במשך שנים, ולא רק שהם חיו בבועה שנים הבועה שלהם ממש נהפכה קשיחה, השיא היה בשינוי משטר שעשה השמאל בעזרתם של 2 נוכלים מקצועיים.
זו היתה הפעם הראשונה שישראל הפסיקה להיות מדינת היהודים למשך תקופה של שנה וחצי והיתה בפועל מדינה ישראלית-פלסטינית.
מסיתים העדיפו את הערבים מאשר את החרדים, השמאל לא השלים עם שיבת נתניהו לראשות הממשלה והמשיך בהסתות.
כעת הבועה התנפצה וישראל חייבת לחזור להיות מדינה ספרטנית לוחמנית כמו בשנות השישים אם היא רוצה לשרוד.

 

העצים והאבנים

בתשיעי באוקטובר, התעוררתי באמצע הלילה מהמואזין של קלקיליה. ישנתי ליד הילדות שלי בצור יגאל. הן הגיעו מזיקים והן היו בחיים. אני לא אדם מאמין, אבל הודיתי לאלוהים אלף פעם שהן נשארו בחיים. חיבקתי אותן חזק. הצעקות העמומות של המואזין שהגיעו מהחלון הפתוח העירו אותי. המואזין בקלקיליה מספיק קרוב ואני מבין טיפה ערבית ולכן זיהיתי את חדית' "העצים והאבנים". הדם קפא לי בעורקים. אני מבין מה המשמעות של מואזין שצועק לתוך הלילה את הפסוקים האלו. זו קריאת מלחמה בת אלף חמש מאות שנה. סגרתי את החלון חזק. הלכתי ובדקתי שהדלת נעולה פעמיים.
לא במקרה זיהיתי את הפסוקים האלו. יש לי היסטוריה איתם. זה התחיל בעאטף והסיפור הלא ברור עם העצי עוזרר.
עאטף היה מסגר ערבי פלסטינאי שמנמן כבן חמישים עם עברית קלוקלת שעבד איתי לפני כמעט עשרים שנה. זה היה בין הטיול ללימודים ב"בצלאל". עבדתי כמסגר ונגר באיזו חברה שבנתה תפאורות. עאטף עבד שם עם הבן שלו. בין הריתוכים היה לנו זמן לדבר. לא הייתי אומר שנהיינו ממש חברים, אבל חיבבתי אותו. הוא עשה רושם של אדם הגון והביא אחלה זיתים לארוחות צהרים. הסתקרנתי בכנות מי הוא ואיך הוא רואה את העולם. גם כי הייתי בתקופה שבה ניסיתי לגבש את דעתי על המדינה שלנו והיחס שלנו לפלסטינאים, אבל גם סתם כי אני סקרן מטבעי. יום אחד הוא אמר לי בחברות, כמעט בסוד: כשאתה בונה בית, תשתול עצי עוזרר. זה עץ היהודים. לא חושב שעניתי, הייתי נבוך. לא הבנתי את ההקשר. לא זוכר מה אמרתי אבל המשפט הזה, מרוב שהיה סתום נשאר אצלי בראש.
שלוש שנים מאוחר הבנתי על מה הוא דיבר. באותה תקופה קראתי כל מה שהצלחתי לשים עליו את היד ביחס לאסלאם. לכן נתקלתי בחדית' "העצים והאבנים" ביותר ממקור אחד. חדית' היא ציטוט מפיו של מוחמד שאינה מופיעה בקוראן עצמו, אבל יש לה ביסוס ברור מבחינת שרשרת המסירה. ז"א ידוע מי שמע את מוחמד אומר את את הדברים (במקרה הזה - אבו חרירה). חדית' "העצים והאבנים" היא חדית' מוכרת מאד, בעיקר בפלסטין. מופתים פלסטינים מצטטים אותה באופן די קבוע בתקשורת הפלסטינאית שנים רבות (לינקים לדוגמה בתגובות הראשונות). החדית' הולכת ככה:
"לא תגיע השעה (יום הדין) עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא (מאחורי), בוא והרגהו"
על פי המסורת המוסלמית, מסיבות שלא ברורות לי, רק עץ העוזרר לא יסגיר את היהודים שיתחבאו מאחוריו. על כך עאטף דיבר. הוא נתן לי טיפ הישרדותי חשוב החמוד הזה, ואני לא הבנתי.
הדהים אותי לגלות שהאנטישמיות במסורת המוסלמית כל כך עמוקה, שהיא ממש בנויה לתוך הפיזיקה של היקום. אבל מחשבה אחרת זעזעה אותי עוד יותר: הבנתי שעאטף הכיר אותה. כשפגשתי את עאטף ראיתי אותו כאדם, ואולי גם כבן מיעוטים שיש לי איזה חוב כלפיו. איזה חוב להתנהג אליו באופן שלא רק מכבד אותו כאדם אלא חורג מכך מכיוון שיש כאן אדם שהקבוצה שהוא משתייך אליה נפגעה מעם שאני חלק ממנו (זה לא השתנה). עאטף, הבנתי בדיעבד, לא ראה בי אדם באותו המובן. הוא היה נחמד אליי כי הוא היה אדם נחמד מטבעו כל עוד הוא פעל על פי האופי הבסיסי שלו ולא על פי החינוך שלו, אבל ברמה התאולוגית הוא ראה בי כופר שיום אחד יותקף באופן בלתי נמנע על ידי צבא המאמינים. לכן, המחווה האדיבה ביותר שהוא ייכל לבצע עבורי הייתה לשתף אותי בדרך שבה אני ומשפחתי נוכל להינצל כשנותקף סוף סוף על ידי המאמינים כפי שחייב לקרות. כפי שראוי לקרות.
והדבר הכי מטורף הוא שהוא צדק. זה אכן קרה. המשפחה שלי אכן הותקפה ע"י צבא מאמינים בסופו של דבר. אנשים שהאמינו שיום הדין יגיע אם הם רק ייכנעו לדרישתו של האל לרצוח אותנו. והייתי צריך לראות את זה מגיע כי הבנתי בדיוק עם מי ומה יש לנו עסק בלי מילימטר של אשליות כבר עשרים שנה. אבל ראיתי את זה בא באיזו צורה יותר אמורפית ובעיקר חשבתי שיש זמן. שזה לא יגיע עכשיו לתוך הבית שלי. שלא חייבים לצעוק על זה מיד.
אבל כן חייבים.
הדבר אולי הנורא ביותר שלמדתי על האסלאמיזם הקיצוני הוא שהוא דורש ממך להיכנע לרצון האל ולהילחם בכופרים גם אם אתה לא מעוניין בכך. למעשה ככל שהיצר שלך להיות שוחר שלום גדול יותר כך המצווה לא להיכנע לייצר הזה גדולה יותר. דתות רבות מנצלות את היצרים האנושיים החשוכים ביותר, אבל זו דת שנלחמת באופן אקטיבי באינסטינקטים הכי חיוביים של האדם. האם יש דבר נורא יותר? כמו שכתב יובל נוח הררי, זה כמעט גורם לך להתייאש מהאנושות.
אני יודע, יש זרמים רבים באסלאם, ויש גם מיליוני מוסלמים על הנייר שלא מכירים את הדת שלהם ומצוותיה (תודה לאל) וחיים חיים שלווים. לא נכון לקרוא להם חילוניים. הם פשוט לא בקיאים בחומר הלימוד. ויש גם פסוקים רבים בקוראן הסותרים לחלוטין את החדית' הנוראית הזו. אבל השכנים שלנו לא צועקים את הפסוקים המתונים האלו מהמסגדים אל תוך הלילה במרחק חמש דקות מכפר סבא. הם מכירים היטב את הפסוקים הרצחניים ביותר. הם שואפים לעולם הנשלט כולו על ידי חוקת השריעה. עולם בו ליהודים ונוצרים יש שלוש אפשרויות: להתאסלם, למות, או לחיות כעבדים משוללי זכויות המשלמים את הג'יזיה ו"מרגישים את עצמם מושפלים" לאחר שארצם נכבשה וחזרה להיות חלק מבית האסלאם. אלו האופציות היחידות. ואם אתם לא מודעים לכך תתחילו ללמוד ומהר.
מה שקרה לנו בשביעי לאוקטובר קרה קודם כל כי רובנו לא מכירים את העולם שבו חיים השכנים שלנו. את האופן בו הם מבינים את העבר, העתיד, וההווה. זה יקום עם פיסיקה אחרת. זו ציוויליזציה אחרת. זו מערכת מוסר אחרת. זה עולם אחר. במובן הכי עמוק שניתן להעלות על הדעת.
הפסוקים ששמעתי מהחלון לא היו מקריים. לרשות הפלסטינית יש מנגנון רשמי הנקרא "רשות ההקדשים". הם מפרסמים כל שבוע מסמך רשמי המפרט את הדרשה אותה המסגדים צריכים לקרוא למאמיניהם. שבוע שעבר זו הייתה חדית' "העצים והאבנים" הקוראת לרצוח יהודים. אחת המסקנות שלי מהשביעי לאוקטובר היא שאנחנו צריכים לפקוח עיניים באומץ ולהקשיב טוב טוב למה שהשכנים שלנו אומרים שהם מאמינים בו. לא למה שאנחנו רוצים שהם יאמינו, אלא למה שהם מצהירים שוב ושוב שהם מאמינים בו בפועל.

כיבוש שקט

שנת 1683 היתה שנה חשובה מאוד בהיסטוריה של המערב, באותה המידה שהיתה שנת 480 לפני הספירה.
בשנת 480 לפני הספירה היה קרב שחרץ לטובה את גורלה של תרבות המערב, קרב סלמיס, פרס נכשלה במלחמתה מול יוון ובכך תרבות המערב שרדה.
בשנת 1683 התחולל קרב וינה, שבה צבאות אירופה עצרו את כיבוש אירופה מידי המוסלמים העות'מאנים.
בעשורים האחרונים מתחולל כיבוש שקט, השמאל הבוגדני באירופה הכניס מיליוני מוסלמים לתוך אירופה.

 

בני האור ובני החושך

מתוך העם היהודי שמונה בסך הכל 15 מיליון בני אדם כ-214 זכו בפרס נובל. שהם מהווים 22 אחוזים מכלל זוכי פרס נובל בעולם, בזמן שהם מהווים כעם 0.2 אחוז מכלל העולם.
לעומת זאת לפלסטינים יש רק זוכה אחד בפרס נובל, מחבל ששיטה את העולם שהוא רוצה שלום.
העם היהודי תרם לאנושות יותר מכל עם אחר ואילו הדבר היחיד שהפלסטינים עשו זה רצח יהודים.
זו מלחמה בין בני האור לבני החושך ומי שעומד מהצד ומטיל ביקורת על שני הצדדים לא יכול להיות חלק מהאור.

 

השמאל ושברו

הילל בן שחר הוא מלאך האור, אבל לא אור אמיתי אלא אור מזוייף, מלאכותי, כן כמו הנורות שיש לכם בבית ומסכי הטלפון שאתם מחזיקים, כי האור הזה הוא לא אורה החם של השמש, זהו אור קר ומזוייף.
הילל בן שחר הקים דמוקרטיה בגיהנום עם כל מלאכי הרשע וכינה את הטוב דיקטטורה.
השמאל בישראל במשבר, כל ארגוני השמאל הפרוגרסיבים בעולם לא הזיז להם מהטבח ב-7 באוקטובר ולא רק זה הם עוד מצדדים במפלצות שביצעו את הטבח ורוצים להרוס את כולנו.
כל המשענת הערכית מוסרית שהשמאל בישראל נשען עליה קרסה.
ושוב עם ישראל מגלה שכל העולם נגדינו.
עבור השמאל בישראל המערב הפרוגרסיבי היווה מקור לחיקוי, הם רצו ישראל מזוייפת וחיו באשליה של ביטחון שהתפוצצה להם בפנים ובאשליה שישראל אהובה על ידי הגויים ועוד מעט יהיה שלום גם עם הערבים.
האידאל האתונאי הדמוקרטי שלהם קרס, אידאל שמעולם לא הייתי שותף לו, למעשה חשתי גועל מעצם המחשבה.
תמיד ידעתי את המצב האמיתי, ישראל שונה מכל העמים, והיא צריכה להיות ספרטנית ברוחה כשכל אזרח ששירת בצבא יחזיק בנשק צבאי כל הזמן.
זאת הדרך היחידה לשרוד כשכל המוסלמים רוצים להשמידך וכל הגויים תומכים בהם.